בשנים האחרונות גובר השיח אודות יחסי האחסון והתצוגה במוזיאונים. בממוצע, יותר מ-90% מסך האוספים אינם מוצגים, אלא שמורים במתקני אחסון מתחת לאדמה. שאלנו את עצמנו מהי האתיקה העומדת מאחורי זה. האם נכון שאוספים בעלי ערך היסטורי ותרבותי יישמרו מפני הציבור הרחב? במקביל לשאלה זו, גילינו טיפוס נוסף של מערכת אחסון של אוספים המקצינה את המצב הנתון. מקלטי המס, בהם 100% מן האוספים נמצאים בבעלות פרטית ואינם מוצגים כלל לציבור אלא אך ורק לאנשים במעמד הסוציו אקונומי המתאים. בריכת ממילא הינה שריד של מערכות המים העתיקות של ירושלים ושוכנת בגן העצמאות- לב ליבה של העיר. זיהינו פוטנציאל רב באתר, הנמצא מתחת למפלס הגן ומייצר תחושת הפרדה מן האינטנסיביות העירונית המקיפה אותו. לכן, התמקמנו בבריכה מתוך רצון להשמיש אותה ולאפשר מרחב תרבותי ועירוני חדש. בניגוד לסכמה הקיימת כיום במוזיאונים, בהן היחסים בין המוצג והמאוחסן קיצוניים, אנו מציעים סכמה חדשה המגדירה מחדש את היחסים בין המוצג למאוחסן באמצעות מערכת קומפקטוסים בתצורות שונות, הנעות על גבי רשת מסילות המאפשרות הצצה אל תהליך האחסון, דינאמיות, גמישות חלל ונזילות בין יחסי האחסון והתצוגה

:הפרוייקט השתתף בתחרות*

Non Architecture Competitions