השאיפה הראשונית שלנו בפרויקט הייתה לבחון השפעה של מצבי קיצון על האופן בו הערים שלנו עובדות - החל ברמת המיקרו היומיומי וכלה בהשפעות גאופוליטיות מרחיקות לכת ביחסים בין מדינות. לאחר בדיקה של מספר אפשרויות, גילינו כי אין רלוונטית יותר מהבעיה של ההתחממות הגלובלית.
תופעה זו הינה בעלת השלכות הרסניות כלל-עולמיות שמתרחשות טיפין טיפין לנגד עינינו. כתוצאה מפליטת גזי חממה שהחלו במהפכה התעשייתית, עלו הטמפרטורות הממוצעות בעולם. לתופעה זו השלכות רבות שניתן למדוד בכלים אמפיריים, ואחת הבולטות והמוכרות ביותר הינה המסת קרחונים באיזור הארקטי, בו השפעת העלייה בטמפרטורה היא הקיצונית ביותר. המסה זו מובילה לעלייה עולמית במפלס פני הים. העלייה אינה אחידה באוקיינוסים השונים, ונעה בין 4 ל-10 מ"מ בשנה, כאשר ישנה עלייה תמידית של קצב עלייה זה.
הבעיה אינה חסה על החוף של מדינת ישראל. במקרה של עלייה במפלס פני הים של מטר אחד, העשוייה להתרחש על פי הערכות מסוימות תוך כחמישים שנים, תוביל ל"היעלמות" של איזורים רבים בסמוך לקו החוף. מצאנו שהמקום הבעייתי ביותר באיזורינו הינו מפרץ חיפה, כאשר נמל הים, נמל התעופה, בתי הזיקוק, העיר התחתית וסביבותיהם עלולים להפוך לבלתי שמישים וכך עשרות אלפי אנשים עלולים לאבד את ביתם או את מקום העבודה שלהם.
מנקודת מוצא זו, יצאנו לבחינה של דרכי התמודדות אדריכליות עם עליית מפלס פני הים במפרץ חיפה, תוך שאיפה לשמר ככל הניתן את תפקוד נמל חיפה, שהוא נמל הסחורות השני בגודלו בישראל, מהווה נכס כלכלי חשוב לחיפה ולסביבתה ומספק אלפי מקומות עבודה.
בחינה של האתר העלתה שישנו ניתוק אורבני מהותי בין חיפה בכלל, והעיר התחתית בפרט, לבין חזית הים של העיר. הניתוק נעשה הן על ידי הנמל עצמו שתופס את השטח העירוני הצמוד לים, והן על ידי כבישים ומסילות רכבת שעוברים במקום. באופן מעט אירוני, אם כן, הצפה של האיזורים הסמוכים לקו החוף עשוייה דווקא להוביל לחיבור בין העיר לבין קו החוף שלה. מתוך ההתמודדות המקומית הזו ניתן להסיק גם לגבי התמודדות כלל עולמית עם בעיית עליית מפלס פני הים שדורשת התמודדות עם שימור קווי חוף נסוגים ו/או בנייה עירונית על גבי המים.
מתוך הזדמנות לתכנון מחודש של נמל, בחנו את נמל חיפה לכשעצמו וכן ביחס לנמלי ים בעולם, תוך ניסיון לצמצום התכסית שלו והגברת יעילותו. לצורך כך נקטנו בכלים של "חציית" לשונות היבשה הקיימות המשמשות את הנמל, פירוקו למספר איזורי טעינה ופריקה מפוזרים בעלי אחסון תת-קרקעי ויצירת נתיבי שיט המשכיים לאוניות מכולות. כלים אלו, ביחד עם מנהור מסילת הרכבת, מאפשרים תכנון של איזורים אורבניים בעלי שימוש מעורב המהווים הרחבה של חיפה וחיבור שלה אל הים.
נקטנו בשתי מתודולוגיות תכנון בסיסיות. האחת, באיזורים בהם ישנה כיום לשון יבשה המשמשת כנמל, והשנייה באיזורים ימיים כיום. בראשונה השתמשנו בטכניקה של כלונסאות המחוברים לקרקעית שתוצף כאמור בעתיד במים, ועל גביהם תכנון של פלטפורמה המיועדת הן לשימוש נמל הים והן לשימוש העיר. בשנייה התשמשנו במבנים צפים המשמשים לפרוגרמות שונות בהן מגורים, איזורים ציבוריים, מסחר ועוד.
התנועה באתר המתוכנן מחולקת לתנועה יבשתית - בתוך האיים שנוצרו וביניהם ואל העיר חיפה באמצעות רחובות הממשיכים את צירי הרחובות הקיימים של העיר; וכן תנועה ימית המחברת את האיזורים הצפים וכן נעה בין האיים האורבניים והנמליים שנוצרו באיזורים שמשמשים כיום את הנמל.
הפרויקט בוחן מספר סוגיות הנוגעות באדריכלות ותכנון ערים ובהן האופן בו יש להיערך לעלייה הצפויה במפלס פני הים; האופן בו ניתן לשלב בין נמל ים מתפקד לבין עיר תוססת; כיצד יש ליצור חיבור בערים שמנותקות מקו החוף שלהן; מהו אופן הבנייה המתאים לאיזורים מוצפים; כיצד נראים חיים במבנים צפים ואיך פועל החיבור הימי שלהם ליתר העיר; מה מאפשר תכנון באיזור ימי שמהווה "טאבולה ראסה" ואינו בבעלות אף אדם או גורם, וכן סוגיות ותתי-סוגיות נוספות רבות.
הפרוייקט היה מועמד לפרס עזריאלי לאדריכלות מטעם האקדמיה לאומנות בצלאל
